עילות לביטול צוואה

צוואה הינה ציווי משפטי של האדם, אשר מורה מרצונו החופשי כיצד לחלק את עזבונו  (מסת הרכוש שלו – זכויותיו, חובותיו ונכסיו) בין יורשיו השונים. למצווה שמורה האוטונומיה בעניין פרטי הצוואה ולכן יש לו הזכות לשנות, לערוך או אף לבטל אותה.

חוק הירושה מכיר במספר דרכים לעריכת צוואה (בעל פה, בכתב יד, בפני רשות ובפני עדים) ולכל אחת מהן תנאים מוגדרים להכשרתה.  החקיקה והפסיקה קבעו מצבים מסויימים ועילות משפטיות העלולים להוביל לביטול הצוואה.

עילות עיקריות להתנגדות לצוואה

עילה צורנית: אם נמצא פגם מהותי כלשהו בצוואה, דוגמת צוואת כתב יד שאינו כתב ידו של המצווה, או עדים שאינם כשירים, או עדים אשר לא בדקו בפועל אם אכן מדובר בצוואה ואם המצווה מבין שהוא חותם על כתב צוואה ומאשר זאת.

עילה מהותית: אם התגלה היעדר כשירות לערוך צוואה. כלומר, אם ישנה הוכחה לכך שעורך הצוואה לא היה צלול בדעתו ולכן לא היה מסוגל להבין את טיבה של הצוואה. בכל מקרה, כדי  לבטל את הצוואה יש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

עילות עיקריות להתנגדות לצוואה אשר היא כשרה מבחינה צורנית

השפעה בלתי הוגנת
היעדר צלילות דעת

השפעה בלתי הוגנת

השפעה שכזו מוגדרת כעילת התנגדות לצוואה, כאשר היורש על פי הצוואה משפיע על המצווה לערוך אותה לטובתו בצורה בלתי הוגנת. סממן מובהק להשפעה בלתי הוגנת הוא ניתוקו של המצווה מכל קרוביו, או מאידך תלות מוחלטת (טיפולית או נפשית) של המצווה ביורשו על פי צוואה. שאלת היותה של ההשפעה בלתי הוגנת היא ערכית ונורמטיבית ועל בית המשפט לקבוע את קיומה על פי מושגי יסוד של מוסר אישי וחברתי. ככל שיתרחב שיעור הנסיבות על השפעה בלתי הוגנת, כך תגבר נטיית בית המשפט לפסול את הצוואה.

חשוב לזכור כי לא כל השפעה היא השפעה בלתי הוגנת, ולא בקלות יפסול בית המשפט את הצוואה

היעדר צלילות דעת

סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי "צוואה שנעשתה ע"י קטין או על-ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה." אי כשירותו של המצווה יכולה לנבוע מסיבות שונות – בריאותיות, מנטאליות או קוגניטיביות. החוק קובע כי על המצווה לנסח את צוואתו כאשר הוא במצב בריאותי ונפשי צלול. זאת עקב ההנחה כי זהו המצב היחיד המאפשר לו את שיקול דעתו החופשי ואת הבעת את רצונו המוחלט והאחרון. להוכחת טענת כשירותו של המצווה  ניתן להסתייע בחוות דעת רפואית או בחומר ראיות אחר אשר יצביעו על פגיעה בכשירות המנוח נכון לאותו מועד.

כעיקרון, עול ההוכחה לגבי הטענות המהותיות כמו השפעה בלתי הוגנת והיעדר צלילות דעת, הוא על המתנגד הטוען לקיומן של עילות אלו.